מס הכנסה
לא רבים יודעים שנעשה ניסוי רחב היקף לפני שנים רבות בנושא מס הכנסה:
מספר משרדים מכובדים של רואיי-חשבון התבקשו לערוך את שומת מס הכנסה של מספר עסקים וחברות. אף משרד לא ידע על קיומו של השני. בסוף התהליך התבצעה השוואה של השורה התחתונה – מס הכנסה שהיה צריך לשלם בסופו של דבר.
החישוב של מי היה הנמוך ביותר? של מס הכנסה בעצמם!
מה זה אומר? זה אומר שחשוב מאוד להבין את החוקים וההנחיות של מס הכנסה עצמם! ומי שחייב להבין את הבסיס הוא הנישום – זה שצריך לשלם. שום רואה חשבון לא יעשה לך את העבודה מבלי שתבין בעצמך את הבסיס.
למזלנו, מס הכנסה הוציאו חוברת בשפה פשוטה וקריאה, וכל אחד חייב לקרוא אותה ולהבינה. רק כך אפשר לשלם כמה שפחות, גם אם נעזרים ברואיה החשבון – רואה החשבון צריך לקבל את ההנחיות מהנישום.
וכעת לנושא החשוב ביותר – כיצד להרוויח הרבה כסף למרות שיעורי המס הגבוהים יחסית במדינת ישראל. הנה התשובה מתוך ספרנו "האם שווה להיות עצמאי":
נתבונן בעסק קטן, שמייצר מחזור של 40 אלף בחודש. בעל העסק עובד קשה. הוא יכול להרשות לעצמו רק עוזר אחד. לאחר תשלום כל ההוצאות נשארים 10 אלף, ו-7 אלף אחרי מיסים. יום אחד אשתו רוצה לשפץ את הבית. הם עושים חשבון ורואים שהוא צריך להביא הביתה פי שתיים יותר כסף. הוא מגדיל את לוח הזמנים שלו פי 2. יוצא ב-6 בבוקר לעבודה וחוזר ב-8 בערב. הוא מגדיל את המחזור פי שתיים, אבל גם ההוצאות גדלות. הוא מצליח למשוך 12 אלף שח. הוא לא רואה את הילדים ולא את אשתו. כל היום הוא בעבודה. לאחר חצי שנה הוא מגלה שבזכות מדרגות המס, הנטו שלו עלה מ 7 ל 7.5 אלף. הוא הרג את עצמו, הרס את חיי המשפחה, והוציא את הנשמה – תמורת 500 שקלים.
אפשר תמיד להיות שכיר. יש אנשים שזה הולם אותם: לעבוד בשעות קבועות, ביטחון, משכורת. מצד שני, יש שיאבדו את שפיותם מסגנון חיים שכזה: מישהו שיושב לך על הראש כל הזמן, שאומר לך מה לעשות, בעיקר אם אותו אדם הוא לא האדם הכי סימפאטי, הכי חכם, או הכי מעורר השראה בעולם. משכורת קבועה היא לא תמיד יתרון. ישנם אנשים שכל חייהם מסתכמים בלחסוך שקל או דולר ליום, כדי שיוכלו לממש את חלום חייהם… בגיל 70. לפעמים החברה שהם עובדים בה פושטת את הרגל לפני, והם מאבדים את כל הביטחון המדומה שהיה להם, כשהם מגלים שאף אחד לא מחפש עובדים בגילם.
בארצות-הברית שלאחר המשבר, שכירים בעלי תואר שני במנהל עסקים סוחבים קרשים באתרי בניה כדי לעמוד בתשלומי המשכנתא על הבית שלא שווה כלום. ביפן, כך לפחות סיפרו לי היפנים, אדם שעבד בחברה שפשטה את הרגל נושא קלון לכל החיים. כנראה שהיפנים, שעדיין יש להם זיקה לא מועטה אל עברם המפואר, רואים בו שותף לכישלון ומצפים ממנו שיעשה חרקירי.
איפה הטעות? הטעות היא בגישה. המטרה היא לבנות עסק – לא מקום עבודה. הגדלת המחזור צריכה להיעשות באמצעות הפעלת אנשים אחרים. אז אפשר לגדול פי 3 בלי לעבוד קשה, לתת למוצצי הדם את החלק שלהם ועדיין להרוויח פי 2.
כהערת שוליים, נציין שמדרגות המס הן המעצור הגדול ביותר לצמיחה ושגשוג כלכלי של מדינה. הרעיון עצמו מעוות: ככל שאתה עובד יותר קשה, ומספק יותר שירות (עוזר) ליותר אנשים – מגיע לך עונש גדול יותר. הדבר מונע מעסקים רבים להתרחב. ברור שהמדינה צריכה גם היא להתפרנס. איך ישלמו לשרים את משכורות ה-"מינימום" שלהם, ויממנו את הטיסות, הנהגים ומכוניות השרד? אבל אם המשק יתרחב – גם המדינה תרוויח יותר. אחוז קבוע על הכנסה הוא המס ההגון היחיד. זה כבר באחוזים. כל אחד משלם סכום שונה בהתאם ליכולת שלו. למה להעניש עוד את מי שעובד יותר קשה?
בכל מקרה, אם או בלי מדרגות מס ההכנסה: רק אם תפעיל אנשים אחרים, תוכל באמת לעשות כסף טוב. לכן כל מי שעובד בתור שכיר או בתור בעל עסק ולא מפעיל אנשים אחרים, יעבוד קשה עד סוף ימיו רק כדי להישאר, במקרה הטוב, במעמד הביניים המשועבד למשכנתא ולמינוס בבנק.
י.
.